טנצר נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

פסק דין

עניינה של תביעה זו הוא בדרישת התובע לפיצויים בגין איחור בהגעת אוטובוס הנתבעת לתחנה.

טענות התובע

ביום 27.6.14 הגיע התובע לתחנה המרכזית בירושלים בשעה 14:20 והמתין לאוטובוס בקו 54 אשר היה אמור להגיע לתחנה בשעה 14:30. משהאוטובוס בושש להגיע במועד שנקבע, התקשר התובע למודיעין אגד. אז נאמר לו שהאוטובוס אמור להגיע במועד וכי אין מידע על תקלה. התובע המתין בתחנה עד השעה 14:44 ומשלא הגיע האוטובוס נסע במונית.

התובע מציין כי מטרת נסיעתו היתה ביקור אמו הקשישה בבית החולים.

התובע טוען כי על הנתבעת חלה אחריות להפעיל את קווי השירות שברשותה לפי תנאי השריון ולוודא כי הנהגים יוצאים בזמן ליעדם ומקפידים על מסלולי הנסיעה. הפרת חובה זו מהווה הפרת התחייבות חוקית ועל הנתבעת לשאת בתוצאות ההפרה.

התובע פנתה לנתבעת ובתשובה התנצלה האחרונה על התקלה והעניקה לתובע שובר זיכוי לרכישת כרטיסים בסכום של 52.80 ש"ח.

התובע טוען כי יש להטיל על הנתבעת פיצוי עונשי בסכום של 33,200 ₪.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי האוטובוס יצא מתחנת המוצא בשעה 14:47, היינו באיחור של 17 דקות, וזאת בשל איחור שנגרם בנסיעתו הקודמת של האוטובוס. לו היה ממתין התובע מספר דקות נוספות, היה עולה על האוטובוס.

הנתבעת טוענת כי חרף העובדה שהתנהלות התנועה בירושלים אינה בשליטת הנתבעת, הציעה לתובע פיצוי בשווי 10 נסיעות. אילו היה התובע מציג קבלה בגין הנסיעה במונית, כספו היה מוחזר לו.

כן טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את נזקיו הנטענים וסכום הפיצוי הינו מופרז.

דיון והכרעה

אין מחלוקת כי על הנתבעת מוטלת חובה לתת שירותים לציבור הנוסעים על ידה ובכלל זה להקפיד על לוחות הזמנים של יציאת האוטובוסים מתחנות הנסיעה.

על הנתבעת חלה החובה להפעיל שירות סדיר של תחבורה ציבורית כפי שניתן ללמוד מהוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ובמונית) תשל"ד – 1974 ומחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים , תשי"ח – 1957. לפיכך, על הנתבעת חלה האחריות לתפעל את קווי השירות שברשותה על פי תנאי הרישיון. על הנתבעת מוטלת האחריות לוודא כי הנהגים יוצאים בזמן ליעדם וכי אלה יקפידו על מסלולי הנסיעה כפי שנקבעו ופורסמו. במידה ולא עשתה זאת הנתבעת, תישא באחריות.

משהפרה הנתבעת את חובתה לוודא כי האוטובוס יצא במועדו, זכאי התובע לפיצוי בגין הוצאות הנסיעה שנגרמו לו וכן על ביטול הזמן.

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים נוגעת לסכום הפיצוי לו זכאי התובע. אין ספק כי התובע זכאי לפיצוי בגובה הוצאות הנסיעה במונית וכן לפיצוי מסוים בגין ביטול הזמן שנגרם לו, ואיני מקבלת את עמדת הנתבעת כי די בפיצוי בסכום של 52.8 ₪, כפי שהציעה לתובע. יחד עם זאת, סכום הפיצוי הנתבע על ידי התובע בסך של 33,200 ₪ הוא מופרז לעין שיעור. המדובר באירוע חד פעמי עליו הצביע התובע ולא בהתנהלות שיטתית של הנתבעת, ובנסיבות האירוע, כפי שעולה מעדותו של התובע, אני סבורה כי יש להעמיד את סכום הפיצוי הראוי לו זכאי התובע, לרבות הוצאות משפט, על סך של 1,500 ₪.

עוד אציין, כי איני מוצאת מקום להטלת פיצויים עונשיים, כפי שדורש התובע, שכן בהליך אזרחי נפסקים פיצויים עונשים רק במקרים יוצאי דופן וזהו אינו המקרה המתאים לפסיקתם.

לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 1,500 ₪, בתוך 30 יום.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.